פתאום אחרי גיל 40 מתרחשים שינויים בראייה. לא כולם מבינים מיד שמדובר בבעיית ראייה ולעתים מאשימים את החושך ואת המחשב אבל – זה קורה כמעט לכולם בין הגילאים 40-50 יש פתאום איזה קושי בראייה. קוראים ומרחיקים את הדף מהעיניים, את הספר. קוראים פחות כי זה מעייף. העיניים צורבות, זה גם עלול להיות כרוך בכאבי ראש. לתופעה הטבעית הזו יש שם- פרסביופיה והיא אופיינית לנשים ולגברים מעל גיל ארבעים. כמו כל איבר בגוף, גם העיניים מזדקנות יותר נכון העדשה שלהן ולכן הראייה פחות חדשה ורבות עושות משקפי ראייה לנשים. מדובר על אובדן הדרגתי של קבלת תמונה חדה וברורה והעין נאלצת להתאמץ כדי למקד את הראייה באיזה שהוא חפץ. תהליך המיקוד הזה נקרא אקומודציה והעין עושה זאת תמיד בשל המבנה הקמור שלה. המבנה הזה מצליח להיות קמור הודות להתכווצות של שריר בעין וזו משפיעה על חוטים עדינים (זונולות) אשר הם אלה שמותחים את עדשת העיין וגורמים להתקמרות של העדשה. במשך השנים השריר נעשה רפוי וכאשר אנו מנסים למקד את הראייה אנו מתאמצים יותר מאי פעם. כאשר השריר לא תקין אין לזונולות גמישות ואין שקיפות של העדשה ולכן המבט לא חדש. כולם נולדים עם יכולת מיקוד (אקומודציה) גבוהה אשר מופחתת עם השנים. בגיל 25 היכולת שלה פוחתת כבר לחצי ובערך בגיל 60 היא כמעט ולא קיימת.